בגיל 18 עד 24 החיים זזים מהר: לימודים, החלטות על קריירה, קשרים זוגיים וציפיות משפחתיות שלא תמיד מתיישבות זו עם זו. אצל נשים צעירות בהודו הלחץ הזה מקבל משקל נוסף, בחברה שבה תפקידי מגדר מסורתיים נפגשים עם הזדמנויות חדשות, ושבה נשים מדווחות על רמות לחץ מהגבוהות בעולם. אבל לא כל מי שעוברת פרידה, אובדן או משבר כלכלי מגיבה באותה דרך. מה קובע אם אירוע קשה יערער את תחושת הרווחה, ומה מאפשר לחלק מהנשים לשמור על יציבות?
המחקר מתמקד בשני גורמים שעשויים לעמוד בתווך: האופן שבו האישיות מתפקדת, במובן של זהות, הכוונה עצמית, אמפתיה ויכולת לאינטימיות, והאופן שבו האדם תופס את הלחץ שהוא חווה. נקודת המוצא היא המודל החלופי להפרעות אישיות ב-DSM-5, שמתייחס לקשיים באישיות כרצף ולא כאבחנה של כן או לא, ולכן מאפשר לזהות קשיים גם אצל מי שלעולם לא תאובחן.
כדי לבדוק זאת השיבו 190 נשים הודיות צעירות, רובן סטודנטיות, על סקר מקוון שכלל שאלה על אירועי חיים מלחיצים בשלושת החודשים האחרונים, שאלון לתפקוד האישיות, סולם לחץ נתפס ושאלון רווחה המבוסס על מודל PERMA. החוקרים בחנו במודל משוואות מבניות כמה מסלולי תיווך אפשריים בין האירועים המלחיצים לבין הרווחה הנפשית, ושאלו גם עד כמה הנשים עצמן מרגישות צורך בעזרה פסיכולוגית.
