מנהלים בכירים מקבלים מדי יום החלטות גורליות, אך עד כמה הן באמת מתקבלות בדרך שהספרות האקדמית מתארת? עולם התיאוריה מציע שפע מודלים לקבלת החלטות, מהמודל הרציונלי הקלאסי המניח מקבל החלטות אידיאלי בעל מידע מלא ויכולת חישוב מושלמת, דרך רציונליות מוגבלת והסתפקות בפתרון "מספיק טוב", ועד תפיסות המדגישות פוליטיקה ארגונית, שגרות עבודה, אנרכיה מאורגנת ואפילו החלטות מבוססות אינטואיציה וניסיון. השאלה המרכזית שמעסיקה את המאמר היא פשוטה אך מטרידה במיוחד למי שמייעץ לארגונים או בונה עבורם כלים לתמיכה בקבלת החלטות: האם המודלים התיאורטיים הללו משקפים בכלל את האופן שבו החלטות מתקבלות בפועל בעולם הארגוני האמיתי, או שמא מדובר בפער מהותי שמסביר מדוע כלים ומערכות תמיכה רבים כל כך נכשלים ביישום?
כדי לבחון את הפער הזה בין תיאוריה למציאות, נערכו ראיונות מעמיקים עם שישה מקבלי החלטות בכירים מהמגזר הממשלתי, מחברה ממשלתית ומחברות פרטיות, שכולם נדרשו לשתף מניסיונם האישי וממקרים קונקרטיים שהמחישו את דרך פעולתם. הראיונות נבחנו לאור תשעה מודלים תיאורטיים מרכזיים בתחום קבלת ההחלטות, במטרה לזהות אילו מהם באמת מוצאים ביטוי בשטח, אילו נותרים תיאורטיים בלבד, וכיצד משפיעים אישיות מקבל ההחלטות, הסביבה הארגונית והפוליטית, וזמינותם של כלים טכנולוגיים על התהליך כולו.
