כשמנהל ניצב מול בעיה מורכבת, הוא לא רק צריך להחליט מה לעשות, אלא גם איך להחליט: מי ישתתף בתהליך, מתי, ובאילו שלבים. הבחירות האלה, המכונות בספרות "מטא-החלטות", עשויות להשפיע דרמטית על איכות ההחלטה הסופית ועל משך הזמן והמשאבים שיושקעו בה, ובכל זאת הן נותרות לרוב בלתי נראות ובלתי מתוכננות במודע.
המאמר מבקש להבין מתי ולמה מנהלים בוחרים לתכנן מראש את תהליך קבלת ההחלטה, ומתי הם פשוט "נופלים" לתוך תהליך שמתפתח מעצמו תוך כדי תנועה. באמצעות מחקר מקרים מרובה, החוקרים עוקבים אחרי שלושה תהליכי החלטה אסטרטגיים אמיתיים בשלוש חברות שונות מתעשיות שונות, ובכל אחד מהם בוחנים כיצד המנהל האחראי זיהה את הבעיה, גייס שותפים, גיבש חלופות והוביל את התהליך עד לקבלת ההחלטה בפועל.
לצד ניתוח הנרטיב של כל מקרה בנפרד, נבנה מודל מושגי המבוסס על מרכיבי ההחלטה, מאפייני מקבל ההחלטה והארגון, במטרה לזהות דפוסים חוזרים בין המקרים ולהציע כיצד ניתן, הלכה למעשה, להפוך את "איך להחליט" לכלי ניהולי מודע ומועיל יותר.
