מה קורה לתחושת השליטה בחיים כשעוברים לגור במוסד? רבים מהקשישים שנכנסים לבית אבות מדווחים שהם מאבדים לאט לאט את היכולת להחליט על חייהם, את תחושת התועלת ואת הקשרים החברתיים שליוו אותם בעבר. במקביל, שגרת היום במוסדות רבים נותרת ריקה מפעילות מאורגנת. השאלה היא אם אפשר להחזיר לדיירים חלק מהעצמאות ומתחושת המשמעות באמצעים פשוטים יחסית, ומה תפקידן של אחיות ושל צוותי המוסד בתהליך הזה.
המחקר בחן שאלה מרכזית אחת: האם תוכנית סדירה של פעילות חברתית משנה את האוטונומיה התפקודית, את האוטונומיה החברתית ואת המעורבות בחיים בקרב דיירי בית אבות. המחקר נערך בבית אבות ממשלתי בטורקיה, במוסד שבו לא התקיימה קודם פעילות סדירה. הדיירים נבדקו לפני התוכנית ואחריה בעזרת שלושה כלים מקובלים: מערכת למדידת אוטונומיה תפקודית, גרסתה החברתית ומבחן המעורבות בחיים. התוכנית נבנתה בעקבות ראיונות עם הדיירים ובהתייעצות עם הצוות, ונמשכה ארבעה חודשים. היא שילבה פעילות גופנית, שיחות קבוצתיות, מוזיקה, ציור, פעילות חינוכית ופעילות דתית בהנחיית אנשי מקצוע חיצוניים.
המחקר גם בודק אילו דיירים השתתפו יותר ואילו פחות, ואם גיל, מין, השכלה או מחלות כרוניות קשורים לתוצאות. הוא מציע מבט מעשי על אחד האתגרים הגדולים של הזדקנות במסגרת מוסדית.
