שנות הלימודים באוניברסיטה נחשבות לאחת התקופות הטעונות בחיי צעירים רבים. המעבר ממסגרת בית ספרית מובנית לסביבה אקדמית חופשית יותר מביא איתו לחץ, בדידות ואי ודאות, ובשנים האחרונות, בעקבות מגפת הקורונה, גם החרדה והדיכאון בקרב צעירים נמצאים בעלייה. מדוע חלק מהסטודנטים עוברים את התקופה הזו בשלום, ואחרים נשחקים תחת העומס?
אחת התשובות האפשריות נוגעת לדרך שבה אנשים מתייחסים לרגשות שלהם: עד כמה הם שמים לב אליהם, עד כמה הם מצליחים להבין אותם, ועד כמה הם מסוגלים להסדיר אותם. השאלה שעומדת במרכז המחקר היא אם שלושת ההיבטים האלה של אינטליגנציה רגשית, כפי שהאדם תופס אותם בעצמו, קשורים לבריאותם הנפשית של סטודנטים ויכולים לנבא אותה, ואם התמונה שונה בין גברים לנשים, בין שנות לימוד שונות ובין תחומי לימוד.
החוקרים פנו לסטודנטים לתואר ראשון במחוז מדריד שבספרד, וגייסו 647 משתתפים באמצעות מרצים שהסכימו להעביר את הסקר לתלמידיהם. הסטודנטים מילאו באופן אנונימי שאלון מקוון שכלל שני כלי מקובלים, האחד למדידת אינטליגנציה רגשית כתכונה והאחר לסינון מצוקה נפשית. הנתונים נותחו בשיטות סטטיסטיות מקובלות, ובהן השוואות בין קבוצות ורגרסיה מרובה. התוצאות עשויות לעניין כל מי שמתעניין בבריאות הנפש של צעירים ובדרכים אפשריות לחזק אותה בתוך המוסדות האקדמיים.
