איך זה שאדם שחושש מאוד מהערכה של אחרים זוכר פנים אחרת מאדם רגוע יותר? חרדה חברתית מלווה בדרך כלל בדאגה מפני דחייה ומפני שיפוט שלילי, ורבים מניחים שהמוח של אדם כזה "נתפס" על סימני איום חברתי, ובראשם פנים כועסות. אבל האם הוא באמת מקדיש להן יותר תשומת לב וזוכר אותן טוב יותר? או שאולי הוא דווקא מסיט מהן את המבט ומעבד אותן פחות לעומק? המחקר עד כה לא הכריע, ואם הזיכרון אכן מוטה, ייתכן שזה מסייע לחרדה להמשיך ולהתקיים לאורך זמן.
המחקר הנוכחי שואל אם רמת החרדה החברתית קשורה לזיכרון זיהוי של פנים כועסות לעומת פנים ניטרליות, והאם התשובה תלויה בשאלה אם הפנים היו חשובות למשימה או שהמשתתף נדרש להתעלם מהן. עוד נבדק אם מדובר בתופעה ייחודית לחרדה חברתית או שהיא משותפת גם לחרדה כללית.
כמאה וחמישים ותשעה סטודנטים השתתפו בניסוי אונליין. הם צפו בתמונות חופפות שבהן פנים שקופות למחצה הוצגו מעל בתים, ונדרשו להתמקד באחד משני הגירויים. בהמשך הם עברו מבחן זיכרון בהפתעה, וההבדלים בביצוע נבחנו מול שאלוני חרדה חברתית וחרדה כללית.
