מתי נכון להתערב בחיות בר: לפני שהבעיה מגיעה, או רק אחרי שהיא כבר כאן? חזירי בר שמתפשטים עם מחלה, איילים שמופיעים על הכביש, זאבים ליד עדרי צאן. בכל אחד מהמקרים האלה צריך להחליט לא רק מה לעשות, אלא גם מתי. ההבחנה בין ניהול מונע לניהול מגיב נראית טכנית, אבל היא נוגעת בשאלות עמוקות על ערכים, על פחדים ועל היחסים בין בני אדם לטבע.
רוב המחקרים על עמדות הציבור בדקו אם אנשים תומכים בפעולה מסוימת, כמו ציד, עיקור או הגנה על מין מסוים. מחקר זה שואל שאלה אחרת: מה מעצב את ההעדפה לפעול מראש או לפעול בדיעבד, ומה ההבדל בין מי שרואה בחיות הבר שותפות לבין מי שרואה בהן משאב שיש לשלוט בו? האם אנשים שרואים סכנה מחיות הבר חושבים אחרת מאנשים שרואים סכנה מבני אדם? והאם מי שאוהב מין כריזמטי כמו האייל האדום נוטה לגישה ניהולית שונה?
החוקרים ערכו סקר מקוון בקרב כ-2400 איש בשש מדינות אירופיות, צרפת, גרמניה, איטליה, ספרד, שוודיה ובריטניה, במדגם שנועד לייצג כל אחת מהאוכלוסיות. הם מדדו עמדות ניהוליות, אוריינטציות ערכיות כלפי חיות בר, תפיסות סיכון ויחס לאייל האדום, ובחנו את הקשרים ביניהם באמצעות מודל משוואות מבניות. התמונה שעולה מהנתונים מורכבת מהציפיות הפשוטות, ויש בה כמה הפתעות לגבי מי תומך במה, ומדוע.
