ב-1916, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, כתב הפילוסוף היהודי-גרמני הרמן כהן מאמר קצר ונוקב על הדת והציונות. הוא טען שהציונות, תנועה חילונית ואנטי-דתית בעיקרה, יצרה ברית "בלתי טבעית" עם האורתודוקסיה, שדחתה אותה עד אז מבחינה עקרונית. מה מחבר בין שני מחנות שנראים כיריבים? ומדוע כהן, איש היהדות הרפורמית, ראה בברית הזאת איום על מהותה של היהדות? השאלות האלה נשמעות היום אקטואליות מתמיד, בימי הקואליציה הלאומית-דתית בישראל, המאבק סביב היהדות הרפורמית והמתח עם יהדות ארצות הברית.
המאמר שואל אם ביקורתו של כהן שרדה את השואה, שמחקה את האפיניות היהודית-גרמנית שעליה בנה את משנתו, ומה היא יכולה ללמד אותנו על הדרכים שבהן דת ולאומיות נשזרות זו בזו. כדי לברר זאת נקרא כאן המאמר של כהן יחד עם "דת התבונה מתוך מקורות היהדות" ועם מושגיו המרכזיים, ובהם לאומיות, מדינה, אומה ומיתוס. הקריאה מציבה אותו מול הגל, מרקס והדיאלקטיקה של הנאורות, ואחר כך מול הוגה נוסף שהתעמת איתו בזמנו, מרטין בובר.
התוצאה היא מפגש בין שתי תיאופוליטיקות משיחיות שנדמה שדבר אינו מקרב ביניהן. האם דווקא ההתנגשות ההיסטורית ביניהן, וההבדלים שבין גלות לריבונות, מאירה בדרך חדשה את הדילמות של ימינו?






