ארגונים רבים מדברים על ידע כעל נכס אסטרטגי, אבל רוב מה שאנחנו יודעים על ניהול ידע נלמד בחברות פרטיות. מה קורה בארגון ציבורי שמספק שירות בסיסי כמו מים לכל תושבי העיר? שם העובדים הם עובדי ידע שמעדיפים עצמאות ואינם אוהבים שמפקחים עליהם, ולכן השאלה אם הם מוכנים לשתף ולהפעיל את הידע שלהם חשובה לא פחות מהשאלה אילו מערכות הוקמו בארגון.
המאמר שואל האם יכולת ניהול ידע של ארגון ציבורי אכן מתורגמת לאפקטיביות ארגונית, והאם המחויבות של העובדים לארגון משמשת חוליה מקשרת בדרך. החוקרים מבחינים בין שני סוגי יכולות: תשתית ידע (מבנה, טכנולוגיה ותרבות) ותהליכי ידע (רכישה, המרה ויישום). הם בוחנים כיצד כל אחת מהן קשורה גם לאפקטיביות וגם למחויבות.
המחקר נערך כחקר מקרה במחלקת המים של טייפה. נאסף שאלון בן 78 פריטים מקרב מאות עובדים, והנתונים נותחו בעזרת מודלים של משוואות מבנה וניתוח תיווך בשיטת בוטסטראפ. התוצאות מעלות שאלות מעניינות על מה שמניע ארגון ציבורי קדימה, ועל הציפיות שיש לנו מהשקעה בתשתיות ידע.






