בשלהי המאה התשע עשרה ניצבו תאולוגים אמריקנים מול גל של רעיונות חדשים: אבולוציה, אידיאליזם גרמני ופילוסופיות שראו בכל המציאות עצם אחד. אוגוסטוס הופקינס סטרונג, נשיא הסמינר התאולוגי הבפטיסטי ברוצ'סטר ומחבר ספר לימוד שהכשיר דורות של כמרים, פרסם בשנות השמונים מאמרים חריפים נגד כל צורה של מוניזם, ובאמצע שנות התשעים כבר הציג לציבור תורה שכינה "מוניזם אתי". כיצד מגיע תאולוג שמרני, שראה במוניזם סתירה לתודעה האנושית ולעובדת החטא, לאמץ מונח כזה ולהציב אותו בלב שיטתו?
הפרק עוקב אחר המסלול הזה צעד אחר צעד. הוא נשען על האוטוביוגרפיה של סטרונג ועל שנים עשר "השיעורים התאולוגיים" שתיאר בה, על מכתב פרטי לעמיתו אלווה הובי, על סדרות המאמרים שפרסם בין 1892 ל-1895 ועל השינויים בין מהדורות ספרו "התאולוגיה השיטתית", עד למהדורה השמינית. לצד זה נבחנים קולות בני התקופה: עורך כתב עת קנדי, אלווה הובי ואדולפוס ברנדס, כל אחד מנקודת מבטו.
במרכז עומדות שאלות שהעסיקו את סטרונג ואת קוראיו: מה ההבדל בין מוניזם אתי לבין פנתאיזם, האם אפשר להחזיק בעצם אלוהי אחד ובאישיות אנושית חופשית ואחראית בעת ובעונה אחת, ומה הקשר בין כל זה לשאלת הכפרה ולמקומו של המשיח בבריאה. זהו מבט מקרוב על רגע שבו ניסתה התאולוגיה הנוצרית לפגוש את המחשבה המודרנית, ועל השאלות שהניסיון הזה עורר.
