לפי האמנה בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, לכל אדם יש זכות לבחור היכן ועם מי הוא גר. בפועל, מבוגרים עם מוגבלות שכלית כמעט אינם שותפים להחלטות על ביתם, וממילא לא על עיצובו. רבים מהם מתגוררים בבתים קבוצתיים שנבנו מראש לפי שיקולים של מערכת השירותים, ולדיירים אין כמעט השפעה על המרחב שבו הם חיים. בינתיים, תכנון משותף הפך לכלי מקובל בפיתוח שירותים וטכנולוגיות. נשאלת השאלה מדוע הוא כמעט לא חדר לעולם הדיור של האוכלוסייה הזאת.
המאמר שואל אילו שיטות ותוצאות מדווחות בעבודות שבהן אנשים עם מוגבלות שכלית לקחו חלק בתכנון משותף של ביתם. השאלה חשובה במיוחד באוסטרליה, שם מערכת הביטוח הלאומי לנכות מממנת דיור מיוחד אך כמעט אינה מתייחסת לשיתוף הדיירים בתכנון.
החוקרים ערכו סקירה אינטגרטיבית, שמאפשרת לשלב מקורות מסוגים שונים. בין אוגוסט לאוקטובר 2018 הם חיפשו במאגרים אקדמיים רבים, עברו גם ידנית על כתבי עת ועל ספרות אפורה, והגבילו את החיפוש לעבודות שפורסמו מ-2000 ואילך. כשהתברר שכמעט אין עבודות שמשלבות דיור, תכנון משותף ומוגבלות שכלית, הם הרחיבו את הקריטריונים. בסופו של דבר נותחו שש עשרה עבודות, והשוואה ביניהן מאפשרת לראות איך נראה בפועל תכנון משותף עם אנשים שמתקשים להשמיע את קולם בערוצים המקובלים, ומי נשמע בו באמת.
