האם הגנים שלנו פועלים באותה עוצמה בכל סביבה? שאלה זו עומדת בלב אחד הוויכוחים הבולטים בחקר האינטליגנציה. יש הטוענים שילדים הגדלים בבתים מועשרים יותר זוכים למימוש מלא יותר של הפוטנציאל התורשתי שלהם, ואילו אחרים מצביעים על כך שהתמונה משתנה מאוד ממדינה למדינה. מחקרים אמריקאים תיארו דפוס אחד, והמחקרים באירופה ובאוסטרליה סיפקו תמונה מורכבת הרבה יותר.
המחקר הזה בוחן את השאלה בהקשר גרמני: האם מידת התרומה של הגנים ליכולות קוגניטיביות של ילדים תלויה ברמת ההשכלה של הוריהם? החוקרים בדקו זאת לא רק ביכולת הקוגניטיבית הכללית, אלא גם בנפרד ביכולת מילולית וביכולת לא מילולית, מתוך השערה שייתכן שסוגי יכולת שונים מגיבים אחרת לרקע המשפחתי.
לצורך כך נעזרו החוקרים במדגם של יותר מ-500 זוגות תאומים בגילאי 7 עד 14, חד-ביציים ודו-ביציים, שגויסו בשתי מדינות פדרליות בגרמניה. הילדים נבחנו במבחנים קוגניטיביים, ונתוני ההשכלה נאספו מהאמהות ומהאבות. הניתוח נשען על מודלים סטטיסטיים מתקדמים של תאומים, כולל גישה שאינה מניחה מראש קשר ישר בין הרקע המשפחתי לגנים ולסביבה. התשובה עשויה לשנות את הדרך שבה אנו חושבים על היחס בין תורשה, סביבה והזדמנויות בחינוך.
