מה קורה לאדם שגדל בתקופה של מחסור קיצוני, כשהישרדות המשפחה והקהילה תלויה בעזרה הדדית? והאם החוויה הזו ממשיכה ללוות אותו עשרות שנים אחר כך, כשהוא יושב בחדר ההנהלה ומחליט כמה להשקיע בעובדים, בקהילה ובסביבה? המאמר בוחן שאלה שנוגעת לשורשים הביוגרפיים של החלטות עסקיות: האם ילדות בצל הרעב הגדול בסין מותירה חותם שמשפיע על מעורבותן של חברות באחריות חברתית תאגידית.
החוקרים שואלים גם מה קובע את עוצמתו של חותם כזה ואת משכו. האם הרקע התרבותי שבו גדל המנכ"ל, ובמיוחד השתייכות לתרבות חמולה מגובשת, מחזק או מחליש אותו? והאם שהות בחו"ל בבגרות, בלימודים או בעבודה, מטשטשת אותו או דווקא מעוררת אותו מחדש?
כדי לבדוק זאת נעזרו החוקרים בנתונים על חברות סיניות הנסחרות בבורסה לאורך יותר מעשור, בדירוג אחריות חברתית של גוף חיצוני ובמידע ביוגרפי על המנכ"לים, ובכלל זה שנת לידה ורישומים גנאלוגיים של שם המשפחה בעיר הלידה. הם השתמשו בשיטות סטטיסטיות מתקדמות וערכו בדיקות עמידות מגוונות. התוצאה היא מבט מרתק על הדרך שבה אירועים היסטוריים גדולים ותרבות מקומית נארגים יחד בהחלטות של מי שמנהלים חברות כיום.






