באזור אמהרה שבאתיופיה נישואין בגיל צעיר מאוד הם עניין שבשגרה. עבור משפחות רבות הם דרך לשמור על כבוד, על קשרים בין משפחות ועל המשכיות. ארגוני זכויות אדם רואים בהם פגיעה בילדוּת, והספרות המחקרית מקשרת אותם שוב ושוב לנשירה מלימודים, לדיכאון ולתחושת ערך נמוכה. אבל מה קורה כשהנורמה החברתית מציגה את הנישואין המוקדמים כהישג ולא כאסון, ומה זה אומר על האופן שבו הנשים עצמן חוות את חייהן?
המחקר שואל אם גיל הנישואין הראשונים קשור לרווחה הפסיכוסוציאלית של נשים באמהרה, ובמיוחד להון החברתי שלהן, כלומר לרשתות הקשרים והתמיכה שעומדות לרשותן, ולהערכה העצמית שלהן. השאלה נבחנת גם מתוך ניסיון להבין מדוע התופעה נמשכת בהקשר התרבותי המקומי.
החוקרים פעלו בשבעה מחוזות במערב אמהרה, בכפרים ובערים. הם ראיינו פנים אל פנים יותר מאלף ומאתיים נשים שנישאו בין 2007 ל-2017 וחילקו אותן לקבוצות לפי גיל הנישואין, מילדוֹת מאוד ועד נשים בוגרות. לצד זאת נערכו קבוצות מיקוד וראיונות מעמיקים עם כלות-ילדות, כדי לשמוע את הסיפור כפי שהן מספרות אותו. השילוב בין המספרים לבין הקולות מן השטח מעלה שאלות על מה בדיוק אנחנו מודדים כשאנחנו שואלים אנשים על ערכם העצמי, ועל מי שמפרש את התשובות.
