בכל פעם שמכונה חדשה נכנסת לקו הייצור, למשרד או לחדר הרנטגן, חוזרת אותה שאלה ישנה: האם יישאר מקום לבני אדם בעולם העבודה? ההיסטוריה מלמדת שהטכנולוגיה הייתה גם מקור לחששות וגם מנוע של צמיחה. בעידן של בינה מלאכותית, למידת מכונה ורובוטיקה, השאלה חריפה מתמיד, כי מכונות כבר מבצעות משימות שנחשבו פעם נחלתם הבלעדית של בני אדם. מה יישאר אפוא בידי העובד של המחר, ואילו יכולות כדאי לטפח כבר עכשיו, בבית הספר, באוניברסיטה ובמקום העבודה?
המאמר שואל אילו מיומנויות רכות יקדמו את הצלחת הפרט בשוק עבודה שדרישותיו משתנות במהירות, ואיך אפשר לארגן אותן לסל מיומנויות ברור. כדי לבדוק זאת נשענים החוקרים על המסגרת התאורטית של קיטוב שוק העבודה ושל השערת השגרתיות, שמבחינה בין משימות שמכונות מבצעות בקלות לבין משימות שקשה לקודד. את התמונה העדכנית הם בונים מראיונות אישיים עם שמונה מומחים להתפתחות טכנולוגית בחברות בשוויץ, ובהם מייסדים, מנכ"לים ומנהלי טכנולוגיה. שוויץ נבחרה משום שהיא מובילה זה שנים במדד החדשנות העולמי. הראיונות נערכו באביב 2018, והם מציגים מבט מבפנים של מי שמעצבים את הטכנולוגיה ומגייסים אנשים לעבוד לצדה.
הדיון נוגע גם בשאלות עדינות יותר: מהי בעצם יצירתיות, האם רובוט סיעודי יכול להבין מתי אדם זקוק לנחמה, ומה קורה לפרמיה של "אנושיות" כשהאוטומציה מתקדמת. מי שמתעניין בעתיד העבודה, בחינוך ובלמידה לאורך החיים ימצא כאן נקודת מבט מעשית ומעוררת מחשבה.
