איך נולדת קהילה מדעית? לא רק מרעיונות ותיאוריות, אלא גם מחדר גדול בקומה שנייה, מקרטון, מעץ ומכרטיסים שסטודנטים הפכו למכשירי מדידה. המאמר חוזר לשנות השישים בברזיל, תקופה של מודרניזציה, של השקעה בהשכלה גבוהה ושל משטר צבאי חדש, ומתמקד בהקמת לימודי הפסיכולוגיה באוניברסיטה הפדרלית של מינאס ז'ראיס. במרכז עומדת המעבדה לפסיכולוגיה ניסויית, שנבחנת כ"נקודת אמת", מקום שבו נוצרות עובדות מדעיות ויחד איתן גם קשרים, זהויות ומעמד מקצועי.
השאלה המרכזית היא כיצד מרחב פיזי עם מכשירים, שיעורים והדגמות יכול לתמוך בצוות מרצים, לעצב את אופיו של תואר אקדמי חדש ולחבר בין אנשים סביב דרך משותפת לעשות פסיכולוגיה. המאמר נשען על ראיונות שנערכו ב-2009 עם חמישה מרצים מהמחלקה, ארבעה מהם בוגרי המחזור הראשון של התואר ואחת מרצה שליוותה את המעבדה מראשיתה. הראיונות נקראים כארכיון מעורר, כלומר כזיכרון שיש לפרש ולא כעדות ניטרלית, ומשולבים עם הרקע ההיסטורי של מדיניות ההשכלה הגבוהה בברזיל ועם המסמכים שעיצבו את מקצוע הפסיכולוגיה.
התמונה שמתקבלת היא סיפור על אנשים, חפצים, מוסדות ופוליטיקה שנקשרים זה בזה, ועל המקום שבו הפסיכולוגיה בברזיל התחילה לדעת מי היא.






