מה נשאר מהמלחמה גם אצל מי שלא חווה אותה בעצמו? יותר מ-80 שנה אחרי מלחמת העולם השנייה, פולין עדיין נושאת את צלקותיה. המדינה איבדה אנשים ורכוש בהיקפים עצומים, ובשנים שאחרי המלחמה רבים מהניצולים לא יכלו לדבר על מה שעבר עליהם. שתיקה כזו, וההתמודדות השונה של כל ניצול עם הזיכרונות, עשויות להיכנס אל תוך המשפחה ולהשפיע על הדורות הבאים גם אם איש לא סיפר להם את הסיפור במלואו. אחד הממדים הפחות נחקרים בנושא הוא החוויה של הגוף עצמו: האם אנחנו מרגישים בו בנוח, סומכים עליו ורואים בו משהו ששווה לטפל בו.
המחקר הזה שואל כיצד סגנונות ההתמודדות של ניצולים, כפי שהצאצאים תופסים אותם, קשורים לתסמיני פוסט-טראומה ולתחושת ההתגלמות בקרב פולנים בני זמננו. שאלה נוספת היא אם חוסר ידע על מה שעברו הורים וסבים משנה את התמונה. החוקרים נשענו על מודל תאורטי של מורשות טראומה רב-דוריות, וערכו סקר מקוון בסתיו 2022 בקרב מדגם ארצי מייצג של כ-1,600 מבוגרים בגילאי 18 עד 97, מדורות שנולדו לפני המלחמה, בזמנה ואחריה. המשתתפים מילאו שאלונים על האווירה במשפחה, על אירועים טראומטיים שהם מכירים בהיסטוריה המשפחתית, על תסמיני פוסט-טראומה ועל חוויית הגוף. הנתונים נבחנו במודל סטטיסטי של תיווך מרוסן, שבודק גם דרך אילו מנגנונים הקשרים פועלים וגם באילו תנאים הם משתנים.
התשובות נוגעות לשאלות רחבות על זיכרון משפחתי, על שתיקה ועל מה שהגוף שלנו נושא בלי שנדע.
