בחברות רבות ברחבי העולם מקובל להסביר שליטה גברית דרך הגברים עצמם: חוקים, מוסדות וכוח כלכלי. אבל מה קורה כשהנשים הן שמעבירות הלאה את הכללים שמגבילים אותן? בצפון מערב טנזניה, במחוז שיניאנגה, חיה קהילת הסוקומה, ושם נישואי קטינות נפוצים במיוחד, למרות שנים של מאמצים ממשלתיים וארגוניים לשנות את המצב.
המאמר שואל כיצד נשים בקהילה זו תופסות את מקומן בסדר החברתי, וכיצד הן עצמן משתתפות בשמירתו, לעיתים מבלי להרגיש בכך. הוא מבקש להבין את המנגנונים השקטים שבהם נורמות נוצרות, מקבלות הצדקה ועוברות מאם לבת, ומה זה אומר על האפשרות לשנות אותן.
החוקרים בחרו להקשיב ישירות לנשים. הם קיימו שמונה עשרה קבוצות מיקוד, אחת בכל אזור מנהלי במחוז, ובהן 180 משתתפות: אימהות צעירות, אימהות חד הוריות, מיילדות מסורתיות, אימהות מבוגרות ונשים נשואות. את הדיונים הובילו מנחות מקומיות כדי ליצור אמון ורגישות תרבותית, והחומר נותח בגישת התיאוריה המעוגנת בשדה, לצד עדשה פמיניסטית ביקורתית. התוצאה היא מבט נדיר מבפנים על חיי היומיום, על ציפיות משפחתיות, על אמונה ועל פחד, ועל השאלה מי באמת מחזיק בסדר הקיים.
