משמרות לילה, עומס בלתי פוסק, מטופלים במצוקה ולצד כל זה הדרישה להישאר מחייכות ורגועות. אחיות ואחים נושאים על כתפיהם נטל רגשי כבד, וחרדה היא חלק מהמחיר שרבים מהם משלמים. אבל האם כל האחיות חוות את העומס הזה באותו אופן? והאם התחושה הפנימית של ערך עצמי יכולה לשמש להן מעין שריון, ואם כן, איך בדיוק היא פועלת?
המחקר הזה שואל מה הקשר בין ערך עצמי לחרדה בקרב אחיות, ואילו תחנות עוברות בדרך. החוקרים בחנו שני מנגנונים אפשריים: עד כמה האחות מעורבת ומושקעת בעבודתה, ואיך היא מנהלת את הרגשות שלה מול המטופלים, למשל כשהיא רק מציגה הבעה מתאימה מבחוץ לעומת מצב שבו היא באמת מנסה להרגיש אותה. במקום להסתפק בממוצעים, הם ביקשו לבדוק אם אחיות מתחלקות לקבוצות שונות עם דפוסים שונים, ואם המנגנון שונה מקבוצה לקבוצה.
המחקר התבסס על שאלונים אנונימיים מקוונים שמילאו 1,280 אחיות בבית חולים גדול בווהאן שבסין. הנתונים נותחו בשילוב של ניתוח פרופילים סמויים, שמזהה תת-קבוצות לפי צירוף של משתנים, ומודל משוואות מבניות שבודק מסלולי השפעה. התמונה שמצטיירת מאתגרת את ההנחה שיש מתכון אחד שמתאים לכולן.
