כ-40% מאי-הפריון של זוגות נובע מהגבר, ובכל זאת בתרבות המערב אי-פריון נתפס כעניין נשי כמעט מעצם טבעו. כשהמדיה כן נוגעת בנושא, היא נוטה להסתפק בתאי זרע מונפשים ו"לוזרים". מה קורה כשסדרות טלוויזיה מציבות במרכז העלילה גברים ממשיים, בשר ודם, שמתמודדים עם חוסר היכולת להוליד? ומה אפשר ללמוד מכך על האופן שבו התרבות שלנו מבינה מהו "גבר אמיתי"?
המחקר מתבונן בחוויית אי-הפריון הגברית דרך עדשת הגבריות ההגמונית, מושג שרואה בגבריות מבנה של כוח ושליטה. שאלת המחקר היא כיצד מיוצגים גברים פוריים ולא פוריים בסדרות בדיוניות, והאם הם מבססים את מעמדם באמצעות שכנוע, כפייה או חיפוש הכרה, בעקבות הגותו של פול ריקר על טבעו הפרדוקסלי של הכוח.
כדי לברר זאת נותחו עשרים סדרות דוברות אנגלית, מסיטקומים כמו חברים ומשפחה בלי תחליף ועד דרמות היסטוריות ועולמות של פנטזיה ודיסטופיה. החוקרת צפתה בפרקים שוב ושוב, תמללה שיחות ומונולוגים, תיעדה הבעות פנים, קול ובימוי, וקודדה תמות חוזרות. מתוך הקידוד נבנו טיפוסים של דמויות, שמגלים תמונה מפתיעה ולא תמיד מחמיאה של מה שקורה לגבריות כשהפריון עולה על שולחן הדיונים.






