ככל שהאוכלוסייה בארצות הברית הופכת מגוונת יותר מבחינה תרבותית ואתנית, מתחדד הפער בין הרקע התרבותי של אנשי המקצוע בתחום ניתוח ההתנהגות היישומי לבין זה של המשפחות והלקוחות שהם מטפלים בהם. פער זה, המכונה "פער תרבותי", עלול לפגוע באיכות ההערכה וההתערבות ההתנהגותית, ולתרום לתופעות כגון אפליה בענישה או ייצוג יתר של מיעוטים בהפניות לחינוך מיוחד. במקביל, סקרים בקרב הורים ואנשי מקצוע מצביעים על מחסור בהכשרה מספקת בנושאי אמפתיה, חמלה ורגישות תרבותית בתהליך הראיון הקליני וההערכה הפונקציונלית, שהם שלב מכריע בתכנון כל התערבות התנהגותית.
לאור הפער הזה, ולאור המחסור במחקר ניסויי שבוחן כיצד ניתן להקנות מיומנויות "רכות" כאלה בצורה שיטתית, נשאלת השאלה האם שיטת אימון מיומנויות התנהגותי (Behavioral Skills Training) יכולה לשמש כלי יעיל להוראת מיומנויות ראיון הערכה פונקציונלית המשלבות רגישות תרבותית וטיפול חומל אצל סטודנטים המתכשרים להיות אנליסטים התנהגותיים.
כדי לבחון זאת, שבעה סטודנטים תרגלו ריאיונות תפקוד מול לקוחות היפותטיים בעלי רקעים תרבותיים מגוונים, במסגרת עיצוב ניסויי של קו בסיס מרובה שנפרש על פני שלושה תחומי מיומנות: ראיון הערכה פונקציונלית, רספונסיביות תרבותית, וטיפול אמפתי וחומל. חלק מהמשתתפים אף השתתפו בבדיקת הכללה שכללה ריאיון אמיתי עם הורה, ותוקף התוכנית נבחן גם באמצעות סקרי משתתפים, הערכת מומחים חיצוניים וסקרי הורים.
