מה משותף למנהיג הודי שהוביל מאבק לא אלים נגד השלטון הבריטי ולפילוסוף אירופי מהמאה ה-18 שטען שהלגיטימיות של המדינה נשענת על הרצון הכללי של אזרחיה? בין מהטמה גנדי לז'אן-ז'אק רוסו מפרידות כמעט מאתיים שנה ותרבויות רחוקות, ובכל זאת שניהם האמינו שחברה צודקת נבנית קודם כול באמצעות החינוך. אחד דיבר על שלטון עצמי, על עבודת כפיים ועל כפרים מבוזרים. השני דיבר על אמנה חברתית, על ריבונות העם ועל ילד שצריך לגדול בקצב הטבעי שלו.
השאלה שעומדת במרכז המאמר היא כיצד שני המושגים, ה"סוואראג'" של גנדי וה"אמנה החברתית" של רוסו, נפגשים, היכן הם מתרחקים זה מזה, ומה יש ללמוד מהם על חינוך פוליטי בימינו. האם אפשר לשלב ביניהם במסגרות חינוכיות כדי לטפח אזרחים אחראים, בעלי חשיבה ביקורתית ומחויבות אתית? או שהמתח ביניהם עמוק מדי?
המחקר נשען על מקורות משניים, ובהם ספרים, כתבי עת ומאמרים, ועושה בהם שימוש בשיטות אנליטית, תיאורית והשוואתית. הוא בוחן את תפיסות החינוך של שני ההוגים, את משנותיהם הפוליטיות ואת נקודות המפגש ביניהן, ומציע עדשה מעניינת להבנת הקשר בין שינוי אישי לשינוי חברתי.






