מי מאיתנו לא הכיר תווית בבגד שמטריפה אותו, אור חזק מדי או רעש שקשה לשאת? אצל חלק מהילדים תגובות כאלה עזות במיוחד ומשפיעות על החרדה, על החברה ועל חיי היום-יום. התופעה, רגישות-יתר חושית, נחקרה רבות באוטיזם ובחרדה, אך כמעט לא נבדקה בילדים שחוו בשנותיהם הראשונות טיפול הורי לא יציב או לא מיטבי, ושאומצו ממשפחות אומנה. מה קורה במוחם של ילדים אלה כשהם נחשפים לגירוי חושי לא נעים, ומדוע ילדים עם היסטוריה דומה מגיבים בעוצמות שונות כל כך?
החוקרים ביקשו לבדוק אם דפוסי הפעילות והקישוריות העצבית אצל ילדים שאומצו ממשפחות אומנה שונים מאלה של בני גילם, ואם הם קשורים לחומרת הרגישות החושית. כדי לענות על כך נסרקו במכשיר דימות תהודה מגנטית תפקודי (fMRI) ילדים ומתבגרים בגילים 7 עד 18, חלקם מאומצים וחלקם קבוצת השוואה מתפתחת באופן תקין. בזמן הסריקה הם חוו גירוי משולב שכלל רעש פועם וכפפת רחצה מגרדת שהוחלקה על הזרוע. הורי הילדים מילאו שאלונים על רגישות חושית ועל חרדה, והחוקרים בחנו גם כיצד אזורי מוח שונים "משוחחים" זה עם זה בזמן הגירוי.
המחקר מציע מבט חדש על הדרך שבה חוויות מוקדמות עשויות לעצב את עיבוד העולם החושי, ועל השאלה מה מבדיל בין ילדים שמתקשים לילדים שמתמודדים היטב.






