ילדים רבים על הרצף האוטיסטי חווים את העולם החושי בעוצמה שונה: רעשים, מרקמים ותנועה יכולים להיות עבורם מציפים, מושכים במיוחד או כמעט בלתי מורגשים. הבדלים כאלה נחשבים היום לחלק מהותי מהאבחנה, ובכל זאת מחקרים שניסו למפות "סוגים" של פרופילים חושיים הגיעו לתמונות שונות ולא תמיד עקביות. ייתכן שחלק מהבלבול נובע מכך שרמת היכולת הקוגניטיבית של הילדים נשארת לא פעם בצד, ושילדים בעלי יכולת גבוהה מיוצגים במחקר פחות מכפי שהיו צריכים.
המחקר הזה שואל מה קורה כשמתחשבים ביכולת הקוגניטיבית כבר בנקודת ההתחלה. האם אותם פרופילים חושיים מופיעים בכל רמות היכולת, והאם הם קשורים באותו אופן להתנהגות, לתסמינים ולתפקוד בחיי היום-יום? ואולי יש דפוסים חושיים שמתגלים רק בקרב קבוצה מסוימת של ילדים, ומשמעותם שונה ממה שהיינו מניחים?
החוקרים עבדו עם מאגר גדול של למעלה מ-800 ילדים בגילאי 3 עד 15 שאובחנו על הרצף. הם חילקו אותם לשלוש קבוצות לפי רמת ה-IQ, ובכל קבוצה בנפרד ביצעו ניתוח אשכולות על בסיס שאלוני עיבוד חושי להורים. לאחר מכן השוו בין האשכולות במדדי תסמיני אוטיזם, קשיי התנהגות ותפקוד adaptive. התוצאה היא מבט חדש על השאלה אם "פרופיל חושי חריג" הוא תמיד אותו דבר, או שהוא תלוי במי שחווה אותו.






