מה קורה לאדם שגדל בעולם שבו החוק נתפס כמלכודת של פקידים מושחתים, כשהוא מגיע למדינה חדשה עם חוקים משלה? במאמר זה מתוארים עולים דוברי רוסית בישראל, קהילה סגורה למחצה בעלת תת-תרבות משלה, שמספרים בהנאה גלויה, ולעיתים בגאווה, איך הצליחו לעקוף את המכס, להעיד בבית דין רבני או לדלג על מגבלות שנראו להם אבסורדיות. הסיפורים האלה מבדרים, אבל הם גם חושפים דרך מחשבה עמוקה על הקשר בין חוק, מוסר וצדק.
השאלה המרכזית היא כיצד העולים מצדיקים את עקיפת החוק, ובאיזו מידה הסיפורים האישיים שלהם ממשיכים את דמות הטריקסטר המוכרת מהפולקלור הרוסי המסורתי. המאמר גם בוחן מה אפשר ללמוד מכך על היחס למדינה ועל אופן פעולתו של הזיכרון כשמספרים אירוע שהיה משותף למספר אנשים.
הניתוח נשען על עשרות סיפורים שנאספו בראיונות עם עשרות עולים, ועל עיתונות בשפה הרוסית ואתר אינטרנט בעל אופי פולקלוריסטי. במרכזו עומדים זוגות של גרסאות לאותו אירוע, שסופרו בנפרד על ידי משתתפים שונים, ומאפשרים לראות מה מודגש, מה מושמט ומה נעשה לבדיחה או לגבורה. בין ההברחה של מדליות עתיקות, שעון שהוסתר בשרוול ועדויות ברבנות, נחשף עולם שבו החוק והמוסר אינם תמיד באותו צד.
