טלפון חכם ביד, אפליקציה לכל שירות ורשת אלחוטית בכל פינה: כך נראית בעיני רבים תיירות מודרנית. אבל מה קורה כשהתייר מגיע לאי טרופי מבודד או להרי תה מכוסי ערפל? מלזיה השיקה את היוזמה Malaysia Smart Tourism 4.0 כדי לקדם שימוש בטכנולוגיה דיגיטלית בענף, אך המחקר על יישום תיירות חכמה במדינה עדיין דל, ואין לו מסגרת מוגדרת. בתוך הפער הזה נשאלת שאלה מעשית: אילו קשיים באמת פוגשים תיירים ביעדי טבע פופולריים, והאם תייר מקומי ותייר מחו"ל חווים אותם באותו אופן?
החוקרים בחרו לבדוק את השאלה בשטח, בשני יעדי אקוטיורזם מוכרים: האי לנגקאווי והרי קמרון. הם חילקו שאלון ל-400 מבקרים, מקומיים ובינלאומיים, שנבחרו באופן אקראי. השאלון בחן עשרה אתגרים אפשריים שנגזרו מהספרות, מתשתיות ומיומנויות ועד מחירי המכשירים, מעורבות הקהילה, פרטיות המידע ומידת ההבנה של המושג עצמו. לאחר מכן הושוו התשובות בין שתי קבוצות התיירים בעזרת מבחנים סטטיסטיים, כולל מדד לעוצמת הקשר.
המאמר מעניין במיוחד על רקע תקופת אי-הוודאות של מגפת הקורונה, שבה טכנולוגיה נתפסת כמפתח לחוויית נסיעה בטוחה ונוחה יותר. הוא מציע מבט אמפירי נדיר על ההתרחשות בפועל מאחורי הססמאות על "תיירות חכמה", ומציג המלצות שנעות בין מציאות רבודה לבין מרכז בקרה לנתוני עתק.
