מילה אחת, "אונטולוגיה", משמשת היום פילוסופים ואנתרופולוגים, ונדמה שכל צד מדבר על דבר אחר. בשנים האחרונות הוכרז "מפנה אונטולוגי" במדעי החברה והרוח, אבל הפילוסופיה המרכזית כמעט שלא שמה לב אליו, ורבים מהאנתרופולוגים המשתמשים במושג אינם נעזרים בספרות הפילוסופית העדכנית. התוצאה היא בלבול, וחשש שהשיחה בין התחומים מתבססת על אי-הבנה פשוטה.
המאמר שואל אם באמת מדובר בשתי משמעויות שאין ביניהן דבר, או שמתחת לפני השטח מסתתרים קשרים מורכבים יותר. מה בעצם מבקשת האנתרופולוגיה לעשות כשהיא פונה לאונטולוגיה, ומה יכולים שני התחומים ללמוד זה מזה?
המחברת מנתחת באופן מושגי ומשווה את השימושים במונח בשני התחומים. היא בוחנת את ההנחות, השיקולים והמטרות העומדים מאחוריהם, ומעמידה אותם זה מול זה דרך דוגמאות כמו מעמדם המשפטי של נהרות כאישים ודיונים על רלטיביזם ועל אונטולוגיה חברתית. המאמר נולד ממחקר בפילוסופיה של המדע בפרקטיקה, והוא מתאים למי שתוהה כיצד אפשר לדבר על הקיים בלי לאבד את הרגישות למגוון הדרכים שבהן אנשים חיים בעולם.
