שנה שלמה מעל כדור הארץ, בלי כוח משיכה, עם בידוד חברתי, רעש וקרינה קוסמית. הגוף האנושי לא נבנה לתנאים כאלה, והלב וכלי הדם הם מהראשונים להרגיש בכך. במשך שנים רווחה ההנחה שהחלל מאיץ הזדקנות, אך ממצאים חדשים מעלים אפשרות מפתיעה: ייתכן שדווקא שם מתרחשים תהליכים שמזכירים האטה של הזדקנות. בין השאר עולה השאלה מה קורה במוח ובגוף כשהם נאלצים להסתגל לסביבה זרה לגמרי, ואיזה חלק מההסתגלות הזאת מתרחש בלי שאנחנו בכלל מודעים לו.
המחקר שואל האם תנודות איטיות במיוחד, בקצב של כדקה למחזור, ורשת ברירת המחדל של המוח, שנחשבת לרשת של "מנוחה", משחקות תפקיד בהסתגלות של מערכת הלב וכלי הדם לחלל. שאלה נלווית היא האם השעון הביולוגי, שמכוון את הגוף לפי מחזורי יום ולילה, והשדה המגנטי סביב כדור הארץ קשורים לתהליך.
החוקרים עקבו אחרי אסטרונאוט בריא אחד של סוכנות החלל היפנית לאורך שהות של כשנה בתחנת החלל הבינלאומית. הם הקליטו את פעילות הלב שלו ברצף של 48 שעות בכמה נקודות זמן, לפני הטיסה, בתחילתה, קרוב לסופה ואחרי החזרה, וניתחו את שונות קצב הלב ואת המחזורים היומיים והקצרים ממנו. הם השוו זאת גם לנתוני תנודות מגנטיות שנמדדו בתחנה בנורווגיה. הממצאים מציעים מבט חדש על הדרך שבה הגוף שלנו מסתגל לעולם חדש, לעיתים בלי שנדע.
