אלבניה משתנה במהירות. שלושה עשורים של הגירה והגלובליזציה הביאו אליה רעיונות ואורחות חיים מהמערב, ובשנים האחרונות היא קולטת גם אזרחים חוזרים ותושבים זרים, בעיקר מאסיה. בכיתות שבהן יעמדו המורים של המחר כבר אי אפשר להניח שכולם חולקים אותה תרבות ואותן הנחות יסוד. השאלה היא אם מי שמתכוננים להיות מורים מוכנים באמת לעולם הזה.
המאמר בוחן כיצד סטודנטים להוראה באלבניה תופסים את המיומנות הבין-תרבותית שלהם. מיומנות כזו אינה רק ידיעת עובדות על תרבויות אחרות. היא שילוב מורכב של יחס רגשי, יכולת מעשית והבנה מושגית, וחוקרים בעולם מתווכחים כיצד למדוד אותה ומה מפתח אותה. האם פתיחות ואמפתיה מספיקות כדי להתמודד עם כיתה מגוונת? ומה התפקיד של ידע, של קורסים ייעודיים ושל חשיפה קודמת לסביבות רב-תרבותיות?
כדי לברר זאת נשאלו 100 סטודנטים לתואר שני בהוראה באוניברסיטת טירנה באמצעות שאלון מבוסס על מסגרת של מועצת אירופה, שהותאם להקשר האלבני. התשובות נותחו סטטיסטית בכמה שיטות, כדי לבדוק אילו גורמים קשורים לרמות המיומנות ומה הקשר בין רכיביה השונים. המאמר מציג גם את הרקע התיאורטי למושג, כולל מודלים מוכרים להערכת רגישות בין-תרבותית, ומציב את התמונה בהקשר של המודרניזציה של החינוך באלבניה.
