ילדים של היום גדלים מול מסכים, וקולות מהעולם הרחב מגיעים אליהם בקלות רבה יותר מסיפורי הסבתא או מהנימוסים שנהגו בבית. בעיר בליטאר שבג'אווה, עם מסורות עשירות של שפה, מטבח ואמנויות במה, מתעוררת דאגה שדור שלם ינותק משורשיו. מה אפשר לעשות בבית הספר, שלא יסתכם בשיעור ערכים יבש שנשכח מיד אחרי המבחן?
המחקר בוחן בית ספר יסודי אחד שבו מתקיימת מדי שנה תערוכת חטיפים מסורתיים לצד הופעת אמנויות, אירוע פתוח לקהילה שבו תלמידי כיתות ד' עד ו' מבשלים, מציגים, רוקדים ומוכרים. השאלות המרכזיות: מה בדיוק עושים המורים בתוך הפרקטיקה הזאת בתור סוכני סוציאליזציה, וכיצד הערכים התרבותיים הג'אוואניים הופכים אצל התלמידים ממילים על הנייר למשהו שהם חיים.
החוקרים בחרו במחקר מקרה איכותני. הם נכחו כמשקיפים בפגישות תכנון, בשיעורי הכנה, בחזרות וביום התערוכה עצמו, ראיינו מנהל, רכז תוכנית לימודים, מורים, תלמידים, הורים ואנשי תרבות מקומיים, ועיינו במסמכים של בית הספר. התמונה שנפרשת מעניינת את מי שמתעניין בחינוך, בתרבות מקומית ובשאלה איך נראית למידה שנוגעת בידיים, בלב ובקהילה.
