Lack of optimistic bias during social evaluation learning reflects reduced positive self-beliefs in depression and social anxiety, but via distinct mechanisms

רובנו נוטים להאמין למחמאות קצת יותר משאנחנו מאמינים לביקורת. הנטייה הזאת לעדכן את דימוי העצמי בעיקר לטובה נתפסת כמעין מגן נפשי שמחזיק את הביטחון העצמי. אבל מה קורה כשהמגן הזה חסר? דיכאון וחרדה חברתית הן הפרעות שכיחות מאוד, שלעיתים קרובות מופיעות יחד, ושתיהן קשורות לדימוי עצמי שלילי ולקשיים בקשרים עם אחרים. קשה לדעת אם הן נשענות על אותו מנגנון נפשי, או שהדמיון ביניהן מטעה.

המאמר שואל האם דרך הלמידה מהערכות חברתיות שונה אצל אנשים עם תסמיני דיכאון ואצל אנשים עם תסמיני חרדה חברתית, ומה בדיוק משתבש בתהליך: האמונות שאיתן אנחנו מגיעים לסיטואציה החברתית, או הדרך שבה אנחנו מעדכנים אותן בעקבות משוב.

החוקרים השתמשו במשימת למידה ממוחשבת שבה המשתתפים בוחרים מילים חיוביות או שליליות שמעריכות אותם או דמות בדויה, ומקבלים משוב על בחירתם. הם ניתחו נתונים משני מאגרים גדולים: מגה-אנליזה של תשעה מחקרים קודמים עם 450 משתתפים, ומחקר מקוון שנרשם מראש ושוחזר על 807 משתתפים. מעבר לספירת טעויות פשוטה, הם בנו מודלים חישוביים של למידה ושל עדכון אמונות, כדי להפריד בין נקודת המוצא של האדם לבין האופן שבו הוא לומד. התוצאה היא הצצה למנגנונים שמאחורי שתי הפרעות מוכרות, עם השלכות אפשריות על דרכי טיפול.