בכל שנה כ-12 מיליון נערות בעולם נישאות לפני גיל 18, ובהודו חיה אחת מכל שלוש כלות הילדים בעולם. רוב הדיון הציבורי בנישואי ילדים עוסק בנשירה מלימודים, בבריאות ובעוני. פחות ידוע מה קורה בתוך הבית עצמו, בשנים שאחרי החתונה: איך בני זוג מדברים זה עם זה, מי מחליט על כסף ועל הבאת ילדים, עם מי האישה יוצאת ומי מקשיב לדעתה. השאלה שעומדת במרכז המחקר היא האם גיל הנישואין משפיע על איכות הקשר הזוגי, ובאילו היבטים בדיוק.
החוקרים בחנו את השאלה בכפר פרא-עירוני בצפון הודו, באזור פעילותו של מכון רפואי בג'איפור. הם יצאו לסקר מבית לבית, בחרו כפר בהגרלה ופנו לכל בית שני, וראיינו 322 נשים נשואות בשאלון בשפה המקומית. כדי לצמצם בעיות של זיכרון כללו רק נשים עם עד עשר שנות נישואין, ואימתו את גיל הנישואין באמצעות תעודות נישואין. המחקר בודק לא רק את שכיחות התופעה ואת הרקע המשפחתי, החינוכי והכלכלי של הנשים ושל בני זוגן, אלא גם מגוון רחב של מדדי קשר: תקשורת, פעילויות משותפות, אלימות, אוטונומיה ותחושת יכולת עצמית.
התמונה שמתגלה נוגעת בשאלות רחבות יותר על מגדר, מסורת וסמכות במשפחה ההודית, וגם בשאלה אילו תוכניות התערבות באמת מגיעות לנערות שנישאו צעירות.
