איך אנחנו יודעים עד כמה אנחנו טובים במשהו חדש? לרוב אנחנו נשענים על משוב, כמו ציון, בונוס או מחמאה. אבל אותו ביצוע בדיוק יכול לזכות בתגמולים שונים לגמרי: שני ילדים מוכשרים באותה מידה מקבלים שבחים שונים, ושני עובדים בעלי כישורים זהים מקבלים שכר שונה. האם הפערים האלה משפיעים על התמונה שבנו לעצמנו לגבי היכולת שלנו, גם כשאנחנו יודעים בדיוק איך הצלחנו?
ההסבר המקובל הוא שתגמול משפיע עלינו בעקיפין, למשל כשהוא גורם לנו להתאמץ יותר. החוקרים בוחנים אפשרות אחרת: ייתכן שהרגש החיובי שמלווה תגמול חודר לשיפוט העצמי שלנו, בלי שנשים לב.
כדי לבדוק זאת, נערכו שני ניסויים מקוונים עם מאות משתתפים. המשתתפים שיחקו משחק תפיסתי קצר שבו עליהם להחליט לאיזה כיוון נעות רוב הנקודות על המסך, כשרמת הקושי מותאמת כך שכולם מצליחים בערך באותה מידה. לאחר כל תשובה נכונה הם הפעילו מכונת מזל וירטואלית, שבחלק מהמקרים העניקה תגמול קטן. קבוצה אחת קיבלה תגמולים בתדירות גבוהה, והאחרת בתדירות נמוכה, וההגרלה לא הייתה קשורה לדיוק. בהמשך התבקשו המשתתפים להעריך את הצלחתם בעבר, לנבא את הצלחתם בעתיד ולדרג את כשירותם. בניסוי השני נבדק גם מה קורה מסבב לסבב, כשהמשתתפים נדרשו לצפות מראש אם יצליחו. האם התגמול באמת משנה את האופן שבו אנשים רואים את עצמם?
