כמה אינטנסיבית צריכה להיות פעילות גופנית כדי שתתרום באמת לתחושת הרווחה הגופנית של ילדים? מחקרים קודמים נהגו לחלק את הפעילות הגופנית לארבע קטגוריות בלבד: חוסר פעילות, פעילות קלה, מתונה ונמרצת. חלוקה גסה כזו עלולה להחמיץ ניואנסים חשובים לגבי האופן שבו רמות עוצמה שונות משפיעות על איכות החיים של הילדים, ובנוסף מתעלמת מהעובדה שרמות עוצמה שונות קשורות זו בזו מבחינה סטטיסטית באופן שמקשה על ניתוחים מסורתיים.
מחקר זה מבקש לבחון את הסוגיה ברזולוציה גבוהה בהרבה, תוך פירוק הפעילות הגופנית ל-23 רמות עוצמה נפרדות ובחינת הקשר שלהן לתחום הרווחה הגופנית מתוך שאלון איכות חיים מוכר. הנתונים נאספו מקרוב ל-750 ילדים בני 10 בנורווגיה, שלבשו מד תאוצה במשך שבוע שלם כדי למדוד את דפוסי הפעילות שלהם באופן אובייקטיבי, במסגרת מחקר התערבות בית ספרי רחב היקף. לצורך ההתמודדות עם המתאם הגבוה בין רמות העוצמה השונות, נעשה שימוש בשיטה סטטיסטית מתקדמת המותאמת במיוחד למצבים כאלה.
האם כל רמת עוצמה תורמת באותה מידה לרווחה הגופנית, או שיש נקודת מפנה שבה התרומה משתנה? והאם התמונה זהה עבור בנים ובנות, וילדים במשקל תקין לעומת ילדים עם עודף משקל? שאלות אלו עומדות במרכז המחקר, שתוצאותיו עשויות לתרום לעיצוב מדויק יותר של המלצות פעילות גופנית לילדים.
