בתוך פחות משנה הפך ChatGPT מסקרנות טכנולוגית לנושא שיחה בכל חדר מורים, בכל ועדת תוכניות לימודים וכמעט בכל דיון על עתיד הלמידה. יש מי שראו בו מורה פרטי זמין לכל תלמיד, ויש מי שראו בו קיצור דרך נוח להעתקה. בזמן שמוסדות חינוך ברחבי העולם מיהרו לנסח מדיניות, חלקם של אימוץ וחלקם של איסור גורף, השיח הציבורי עצמו התנהל במקום אחר לגמרי: ברשתות החברתיות, בעשרות אלפי הודעות קצרות של מורים, הורים, תלמידים ומפתחים.
כאן נשאלת השאלה המרכזית: מה באמת חושב הציבור על כניסת הכלי הזה לחינוך, אילו תכונות שלו מעסיקות את הדוברים יותר מכול, ואילו אפשרויות פעולה ואילו מגבלות נוצרות בכל אחת מרמות מערכת החינוך, מן התלמיד היחיד ועד למדיניות הלאומית.
כדי לענות על כך נאספו עשרות אלפי ציוצים מתקופת החודשים הראשונים שלאחר השקת הכלי, והם נותחו בשילוב של כריית נתונים ממוחשבת וקריאה פרשנית: מודל למידה עמוקה דירג את הסנטימנט של כל הודעה, מודל מידול נושאים זיקק מתוך ריבוי ההודעות את הנושאים החוזרים, ושתי תיאוריות, תיאוריית האפשרויות ותיאוריית המערכות האקולוגיות, שימשו עדשה לארגון הממצאים לפי מעגלי ההשפעה בחינוך. התוצאה היא מפה עדכנית של התקוות והחששות שהשיח הציבורי מגלה לגבי הבינה המלאכותית בכיתה.
