דמיינו מורה שמקבל מהנהלת בית הספר רק את המידע ההכרחי לביצוע המשימה שלו, בלי הסברים, בלי משוב ובלי מקום סביב שולחן ההחלטות. הוא לא מתפטר ולא מוחה, אבל משהו מתחיל להשתנות. הוא עושה את מה שכתוב בתיאור התפקיד, ותו לא. תופעה זו, המכונה "התפטרות שקטה", מעסיקה כיום ארגונים רבים. הוראה היא מקצוע שנשען במידה רבה על מאמץ וולונטרי מעבר לנדרש, ולכן כל נסיגה כזו עלולה להשפיע על בית הספר כולו.
המאמר בוחן אם סגנון ניהול שנקרא "ניהול פטריות", כלומר להשאיר עובדים "בחושך", להרחיק אותם מקבלת החלטות ולצפות מהם רק לביצוע, קשור להתנהגות של התפטרות שקטה בקרב מורים. השאלה המרכזית היא באיזו מידה הסגנון הזה מסוגל לנבא את התופעה, ואילו היבטים שלו, אם בכלל, חשובים יותר מאחרים. כדי להבין את הקשר, החוקרים נשענים על שתי עדשות תיאורטיות: תיאוריית ההחלפה החברתית ותיאוריית החוזה הפסיכולוגי.
המחקר הוא סקר כמותי שנערך בקרב 460 מורים מ-28 בתי ספר ציבוריים בשבעה מחוזות בטורקיה, שנבחרו באופן אקראי כך שייצגו את כל האזורים הגאוגרפיים במדינה. המורים מילאו שאלונים מקוונים שמדדו את תפיסתם את סגנון הניהול ואת רמת הנסיגה שלהם מעבר לתפקיד, והנתונים נותחו באמצעות מתאמים ורגרסיות. התוצאות עשויות להעניין כל מי שמתעניין בניהול בתי ספר, בתרבות ארגונית ובשאלה מה גורם לעובדים לצמצם את המאמץ בשקט.
