איפה גדלנו, כמה הורינו למדו וכמה כסף היה בבית: האם כל אלה משאירים סימן שאפשר לזהות בתוך המוח של ילד? מחקרים רבים כבר הראו שתנאי חיים קשים קשורים ללחץ, לפחות גירוי ולהתפתחות עצבית שונה. אבל רובם נבדקו במדגמים קטנים, בערים בודדות ובעיקר באמצעות מדידות של עובי ונפח באזורי מוח מסוימים. מה קורה כשמסתכלים על התמונה כולה, על רשת החיבורים שמקשרת בין כל אזורי המוח?
המחקר הזה שואל עד כמה מבנה הקונקטום, מפת הקשרים הפיזיים בין אזורי המוח, מסוגל לרמוז על הסביבה החברתית שבה גדל מתבגר. החוקרים השתמשו במאגר ABCD, הגדול בארצות הברית לחקר התפתחות המוח, וחיברו את נתוני דימות המוח של אלפי ילדים לנתוני מפקד האוכלוסין של האזור שבו הם גרים. כך אפשר היה לתאר את הסביבה של כל ילד דרך ארבעה מדדים: השכלת ההורים, הכנסת משק הבית, רמת ההשכלה בשכונה ורמת העוני בה. מתוך נתוני הדימות נבנתה לכל נער ונערה רשת של אלפי קשרים מבניים, ומודל למידת מכונה נבחן ביכולתו להבחין בין ילדים מסביבה מיטיבה לילדים מסביבה מקופחת. בנוסף, החוקרים בדקו אילו קשרים בולטים במיוחד בהחלטות המודל, ומה אפשר ללמוד מהם על האופן שבו הסביבה החברתית משתקפת באיזורי המוח.
התשובות נוגעות לשאלה רחבה על האופן שבו חברה, משפחה ושכונה נחרטות בביולוגיה של ילדים, ועל מה שנסתר מהעין כשמתמקדים באזור מוחי אחד בלבד.






