שחמט הוא אחד המבחנים המובהקים של החשיבה האנושית. הוא דורש שנים של אימון, זיכרון מרחבי יוצא דופן ויכולת לחשב כמה מהלכים קדימה. לא פלא שחוקרי מוח חוזרים אליו שוב ושוב כדי להבין מה קורה בראשו של מומחה בזמן שהוא חושב. אלא שאות החשמל שנקלט מקרקפת השחקן, ה-EEG, הוא מורכב, רועש ולא יציב, והשיטות הקלאסיות לניתוחו לא תמיד מצליחות ללכוד את מה שמתרחש בו.
המאמר שואל איזו שיטת ניתוח לא ליניארית מתאימה יותר לתיאור פעילות המוח בזמן משחק שחמט. החוקרים מעמידים זו מול זו שתי גישות: מדד של מורכבות האות, המימד הפרקטלי של הִיגוּצ'י, ופירוק האות לרכיבים לפי תדרים בשיטת פירוק מצבים אמפירי בגרסה מואצת.
הנתונים נאספו מבכירי שחקנים, בהם גרנדמאסטר צעיר ושני מאסטרים של פיד"ה. הם שיחקו נגד תוכנת שחמט כשעיניהם עצומות, בלי לראות את הלוח, ושמעו את מהלכי היריב בקול. ה-EEG נרשם ב-21 אלקטרודות, גם במנוחה לפני המשחק וגם במהלכו. החוקרים השוו בין שני המצבים ובדקו אם כל אחת מהשיטות מצליחה להבחין ביניהם.
