בעשורים האחרונים חוקקו בארצות הברית עשרות מדינות חוקים האוסרים אפליה בתעסוקה על רקע נטייה מינית. בדיון הציבורי והמחקרי מדברים על "חוק" אחד, כאילו כולם נראים אותו דבר. בפועל, ההבדלים ביניהם גדולים: מי נהנה מההגנה, כמה זמן יש להגיש תלונה, באילו מעסיקים החוק מתחיל לחול, ואילו סעדים כספיים עומדים לרשות מי שנפגע. אותה הגנה על הנייר יכולה להיות מאיימת מאוד על מעסיק במדינה אחת ובלתי מורגשת כמעט במדינה אחרת.
השאלה שהמחקר מציב היא אם העיצוב המשפטי של החוק משנה את מה שקורה בשוק העבודה של גברים הומוסקסואלים ונשים לסביות, ואם מה שנראה כהשפעה ממוצעת של חוקים כאלה מסתיר תמונה מורכבת יותר. יש גם שאלה עדינה יותר: האם הגנה מוגברת על קבוצה מסוימת עלולה דווקא להפוך את העסקתה למסוכנת או ליקרה יותר בעיני מעסיקים?
כדי לברר זאת בנו החוקרים מאגר חוקי מדינות לאורך זמן, והצליבו אותו עם נתוני מפקדי האוכלוסין של 1990 ו-2000 ועם סקרי ACS בין 2008 ל-2014. הם השוו זוגות חד-מיניים החיים יחד לזוגות הטרוסקסואלים נשואים, באמצעות שיטת הפרשים-של-הפרשים-של-הפרשים, ובדקו שכר, תעסוקה ושעות עבודה. התמונה שמתקבלת שונה בין גברים לנשים, ומעוררת שאלות גם לגבי חוק פדרלי שהוצע בסנאט.
