בשנת 1985, באוניברסיטיאדה בקובה שביפן, נדרשה רצה ספרדית למרוץ משוכות לעבור בדיקה שאמורה הייתה להיות עוד פורמליות: אישור שהיא אישה. הדבר הסתיים בהוראה להעמיד פני פצועה, בהדרה מהתחרות ובשרשרת אירועים שהפכה את חייה. סיפורה של מריה חוסה מרטינס-פטיניו מזמין לשאול איך הגיעו גופי הספורט הבינלאומיים לבדוק את גופן של ספורטאיות, מה עמד מאחורי החשש מנשים "גבריות", ומי שילם את המחיר.
המאמר בוחן את השאלה אם ביטול בדיקות המין הכפויות באמת מסמן התקדמות בהכללת נשים בספורט, או שהחרדות המגדריות הישנות פשוט לבשו צורה חדשה. כדי לענות על כך הוא משלב רקע היסטורי על מעמדן של נשים בספורט בספרד של פרנקו ועל מדיניות האיגוד הבינלאומי לאתלטיקה והוועד האולימפי הבינלאומי, עם ראיון ארוך עם מרטינס-פטיניו עצמה ועם חומרים מסימפוזיון שנערך במקסיקו סיטי ב-2019.
הסיפור נפרש מן הזירה האישית אל הזירה המשפטית והציבורית, ומגיע עד מקרים עכשוויים של ספורטאיות כמו דוטי צ'אנד וקסטר סמניה, שבהם עדותה של מרטינס-פטיניו עצמה הייתה חלק מהדיון. מה השתנה מאז שנות השמונים, ומה נשאר כפי שהיה? זו שאלה שמעניינת כל מי שמתעניין בספורט, בגוף ובגבולות ההגדרה של "אישה".
