מי מטפל במטפלים? בשנים האחרונות הביקוש לטיפול נפשי זינק, והעומס על מי שנותנים אותו גדל יחד איתו: שעות ארוכות, מעבר פתאומי לטיפול מרחוק, והודעות שלא מפסיקות להגיע. בתוך כל זה, בריאותם הנפשית של הפסיכותרפיסטים עצמם כמעט לא נבחנה לעומק. ייתכן שחלק מהסיבה היא סטיגמה: קשה להודות שגם מי שעוזר לאחרים נשחק.
המחקר הזה שואל אילו גורמים קשורים לשחיקה אצל פסיכותרפיסטים, ובמיוחד מה תפקידם של שלושה משתנים: היכולת להתייחס לעצמך באדיבות ובהבנה (חמלה עצמית), היכולת להפריד בין העבודה לשאר החיים, והתחושה הלחוצה שחייבים לענות להודעות מיד. החוקרים בודקים גם שאלה עדינה יותר: האם חמלה עצמית היא הנתיב שדרכו איזון בין עבודה לחיים משפיע על השחיקה.
המשתתפים היו פסיכותרפיסטים פעילים הרשומים בגוף הסמכה באנגליה, שמילאו שאלון מקוון במהלך האביב של 2020, בימים הראשונים של מגפת הקורונה. החוקרים מדדו שני ממדים של שחיקה, ובחנו את הקשרים ביניהם ובין שאר המשתנים באמצעות מתאמים, רגרסיות וניתוחי תיווך. מה באמת מגן על מטפלים בתקופת משבר, ומה עלול לשחוק אותם? התשובות עשויות להפתיע גם את מי שעובדים בתחום.
