מימים ספורטיביים הם כבר חלק בלתי נפרד מהשיח המקוון של אוהדי כדורגל, אבל מה קורה כשההומור הקליל הזה פוגע במוניטין, במראה החיצוני ובדימוי העצמי של שחקנים אמיתיים? מאחורי הצחוק והשיתופים המהירים ברשתות החברתיות מתחולל תהליך מורכב של עיצוב זהות ציבורית, שבו אירוע בודד, פגם פיזי או כישלון מקצועי יכולים להפוך לתו זהות נצחי של שחקן, מאמן או אוהד. המאמר מבקש לבחון כיצד מימים בקהילת האוהדים הישראלית תורמים לסטיגמטיזציה ולסטריאוטיפיזציה של דמויות מעולם הכדורגל, ובאיזו מידה הם משמשים גם ככלי להתמודדות הומוריסטית עם תסכולים ואכזבות ספורטיביות.
כדי לבחון את השאלה הזו, נאספו ונותחו 218 מימים משלושה דפי פייסבוק ישראליים פופולריים בתחום הכדורגל, שפורסמו על פני יותר מארבע שנים ועמדו בקריטריונים של מעורבות ציבורית גבוהה. באמצעות ניתוח תוכן איכותני מוקפד, שבו שני מקודדים בלתי תלויים סיווגו את התכנים לתתי-תמות ולתמות מרכזיות, מתאפשרת הצצה נדירה לאופן שבו אוהדים בוחרים, מגזימים ומעצבים רגעים מהמגרש ומחוץ לו לכדי תוכן ויראלי. המחקר מציג נקודת מבט ישראלית מקורית על תרבות המימים, ומעלה שאלות נוקבות על הגבול בין הומור לגיטימי לפגיעה בפרטיות, על תפקידה של האנונימיות הדיגיטלית, ועל האופן שבו קהילות שלמות מגדירות את זהותן דרך יחס משותף לדמויות ציבוריות.
