בעשרים השנה האחרונות מתברר שרוחניות בעבודה היא לא סתם מילת אופנה, אלא תחום שמשפיע על איך עובדים מרגישים ומתפקדים בסביבתם. אבל האם באמת ברור למה מתכוונים כשמדברים על "רוחניות" בהקשר ארגוני? מסתבר שיש בלבול משמעותי בין רוחניות שהעובד הפרטי מביא איתו לעבודה, לבין רוחניות שהיא תכונה של הארגון עצמו כתרבות. הבלבול הזה אינו רק תיאורטי: הכלי המרכזי שנועד למדוד רוחניות ארגונית מעולם לא נבדק ביסודיות, וכאשר בדקו אותו נמצא שהוא לא מתאים במידה מספקת למודל הסטטיסטי הצפוי ממנו.
מאמר זה מציע לתקן את הפרצה הזו. הוא בוחן מחדש כלי מדידה מקובל לרוחניות ארגונית, מנסה לזקק ולשפר אותו, ובודק אם ניתן להשתמש בו כדי להשוות בין קבוצות עובדים שונות בביטחון סטטיסטי. מעבר לכך, המאמר שואל שאלה מעשית ומרתקת: האם התרבות הרוחנית של הארגון כולו תורמת לשביעות הרצון של העובד מעבר לתרומה של הרוחניות האישית שלו? ואם כן, איזו מהן חשובה יותר בפועל?
כדי לענות על השאלות הללו נאסף מידע מקרוב לאלף עובדים בפולין, במסגרת סקר מקוון שכלל תרגום קפדני של כלי המדידה, בדיקות סטטיסטיות מתקדמות של מבנה הגורמים ושקילות המדידה בין קבוצות שונות, וניתוחי רגרסיה שבחנו את מערך הגורמים המנבאים שביעות רצון בעבודה. התוצאות עשויות לשנות את האופן שבו חוקרים ומנהלים חושבים על טיפוח רוחניות בארגון.
