קונפליקטים זוגיים הם חלק בלתי נפרד מהחיים הזוגיים, אך כאשר הם הופכים לכרוניים ובלתי פתורים, הם עלולים לשחוק את הקשר ולהוביל לגירושין ולפרידה. באיראן, כמו בחלקים רבים מהעולם, שיעורי הגירושין עלו בעשור האחרון בצורה דרמטית, ומחקרים מצביעים על כך שרוב הזוגות מתמודדים עם קונפליקטים במידה כזו או אחרת. אחד המרכיבים המרכזיים שמאפשרים לבני זוג, ובמיוחד לנשים, להתמודד עם קונפליקטים אלה בצורה בריאה הוא אסרטיביות – היכולת לבטא רצונות, צרכים ורגשות מבלי לפגוע בזכויות העצמיות או בזכויות האחר. חוסר אסרטיביות, לעומת זאת, נקשר להעמקת המשברים הזוגיים ולתחושות מצוקה נפשית.
אילו כלים טיפוליים יכולים לחזק את יכולת האסרטיביות של נשים החוות קונפליקטים זוגיים? האם גישות טיפוליות שונות במהותן, כמו טיפול קוגניטיבי התנהגותי המתמקד בשינוי דפוסי חשיבה, ופסיכודרמה המבוססת על משחק תפקידים וחוויה גופנית ורגשית, מובילות לתוצאות דומות? מחקר שנערך באספהאן שבאיראן בחן שאלות אלו באמצעות עיצוב מעין-ניסויי, שבו 60 נשים נשואות המתמודדות עם קונפליקטים זוגיים חולקו אקראית לשלוש קבוצות – קבוצת טיפול קוגניטיבי התנהגותי, קבוצת פסיכודרמה וקבוצת בקרה. הנשים מילאו שאלון אסרטיביות מובנה לפני ואחרי סדרה של שנים עשר מפגשי טיפול, וכן במעקב שנערך חודשיים לאחר מכן.
המאמר מציג ניתוח מעניין של האופן שבו שתי גישות טיפוליות שונות באופיין משפיעות על מיומנות פסיכולוגית מרכזית, ומעלה שאלות חשובות לגבי הדרכים המתאימות ביותר לתמיכה בנשים במצבי משבר זוגי.
