איך הורה שחושש להידחות או להיעזב משפיע על היכולת של בנו או בתו המתבגרים להתמודד עם כעס וייאוש, ולהרשות לעצמם ליהנות משמחה וגאווה? בחברות סיניות המשפחה ממלאת תפקיד מרכזי בעיצוב עולמם הרגשי של צעירים, ובכל זאת איננו יודעים די על המנגנון שדרכו הדפוסים הרגשיים של ההורים עוברים אל הילדים. שאלה נוספת היא אם אבות ואימהות משפיעים באותו אופן, או שלכל אחד מהם יש חלק אחר בסיפור.
המחקר בוחן האם הקשר שבין סגנון ההתקשרות של ההורה לבין אמונתו של המתבגר ביכולתו לווסת את רגשותיו עובר דרך איכות הקשר של המתבגר עם אותו הורה. החוקרים עקבו אחר מאות תלמידי חטיבת ביניים משלוש קהילות בדרום-מערב סין, בעיר גדולה, בעיר בינונית ובעיירה מרוחקת, לאורך שלוש נקודות זמן. הורה אחד לכל מתבגר מילא שאלון על סגנון ההתקשרות שלו, והמתבגרים דיווחו על הקשר עם הוריהם ועל אמונותיהם הרגשיות. אבות ואימהות נותחו בנפרד באמצעות מודלים סטטיסטיים מתקדמים, שנועדו להבחין בין השפעה ישירה להשפעה עקיפה.
התכנון האורך מאפשר לבדוק מה קודם למה ומה עשוי להסביר מה, ולא רק אילו משתנים מופיעים יחד. התשובות עשויות לעניין הורים, אנשי חינוך ויועצים, וכל מי שמתעניין בהתבגרות ובמה שמעבירים בין דורות בתוך המשפחה.






