רבים מאיתנו נוגעים בעץ, מתעקשים להשתמש באותו עט בבחינה או נרתעים מלשתות מבקבוק שכתוב עליו "רעל", גם כשהם יודעים היטב שיש בו מים ממותקים בלבד. במקביל, אנשים ממציאים הסברים לבחירות שלהם בביטחון מלא, בלי שיש להם גישה אמיתית לסיבות שהניעו אותם, ובלי שום כוונה לשקר. נדמה ששני העולמות האלה רחוקים זה מזה, אחד שייך לעולם הפולקלור והאחר למעבדות הפסיכולוגיה והנוירולוגיה. אבל מה אם מדובר במשפחה אחת?
המאמר שואל מהו הקשר בין אמונות טפלות לבין קונפבולציה, התופעה שבה ממלאים פערי ידע בסיפור כן אך לא מבוסס. השאלה נוספת נוגעת לאופי של העמדות עצמן: האם מי שמחזיק באמונה טפלה באמת מאמין במה שהוא אומר ועושה, או שמשהו אחר מתרחש בנפש? ממה שנקבע בשאלה הזאת תלוי גם אם נכון לראות באמונות טפלות כשל רציונלי.
המחבר מבצע ניתוח פילוסופי ותיאורטי. הוא משווה בין התכונות המאפיינות את שתי התופעות, מציג דוגמאות מהספרות הפסיכולוגית והפילוסופית, ונשען על מודלים של חשיבה דו-תהליכית ועל מחקרים בנושא אמונה טפלה. בהמשך הוא בוחן אם אותה גישה יכולה להאיר גם סוגים אחרים של קונפבולציה, ומה היא אומרת על השאלה אם בכלל נכון לשפוט אותן במונחים של אמת וראיות.
