כל יום אנחנו נתקלים ברשת בטענות על בריאות, על תזונה ועל מה "באמת" טוב לנו. מי שמחליט אם להאמין להן הוא הקורא עצמו, ולא עורך או מוסד. אבל לא מספיק לחוש שטקסט נראה אמין או לא. השאלה החשובה היא אם אפשר להסביר למה. האם מישהו שכתב בבלוג בהכרח פחות מהימן ממי שכתב בעיתון? מה בעצם הופך אדם למומחה? ומה ההבדל בין ראיה שנאספה בקפידה לבין רשמים אישיים?
במחקר נבחנו תלמידי תיכון בפינלנד בשאלה כיצד הם מעריכים טקסטים מקוונים ואיך הם מנמקים את ההערכות שלהן. התלמידים קראו ארבעה טקסטים בדיוניים על השפעות הסוכר, שנכתבו על ידי אם בבלוג, עיתונאית, מנכ"ל של חברת ממתקים וחוקרת. הם דירגו כל טקסט בכמה היבטים: מומחיות הכותב, כוונותיו, נוהלי הפרסום באתר ואיכות הראיות. לאחר מכן כתבו הנמקה לכל דירוג. החוקרים ניתחו את איכות ההנמקות לפי מחוון מדורג, ובדקו אם הן קשורות לידע קודם על הנושא, לאמונות של התלמידים לגבי האופן שבו מצדיקים ידע באינטרנט, ולזמן שהשקיעו במשימה.
השאלה המרכזית היא עד כמה צעירים שגדלו עם האינטרנט יודעים להסביר את שיקול הדעת שלהם, ומה מבדיל בין מי שמנמק לעומק לבין מי שנשאר ברמזים שטחיים.
