מה קורה כאשר "פרסם או תיכחד" הופך לאורח חיים? בשנים האחרונות, עם רפורמות בהשכלה הגבוהה בסין וקידום יוזמת "Double First-class", הישגים מחקריים הפכו למדד המרכזי לדירוג אוניברסיטאות ולקידום סגל ההוראה. סקרים מצביעים על כך שהלחץ הנובע מפעילות מחקרית ופרסום מהווה נתח עצום מכלל הלחץ שחווים מרצים, אך כיצד בדיוק לחץ זה מתורגם לשחיקה תעסוקתית, ולמה חלק מהמרצים נשחקים בעוד אחרים מצליחים לשמר שביעות רצון גבוהה?
המאמר בוחן שאלה זו לעומק, ומציע מנגנון פסיכולוגי וארגוני שמסביר את הקשר בין לחץ אקדמי לשחיקה: תפקידה המתווך של שביעות רצון בעבודה. אך מעניין לא פחות הוא הממד הנוסף שהמחקר חושף, הקשור לשינויים במדיניות הגיוס והתגמול באוניברסיטאות הסיניות, המיטיבים עם מרצים צעירים ומוכשרים על חשבון מרצים ותיקים. האם שינויים אלו מעוררים תחושת קיפוח יחסי בקרב הסגל המבוגר, וכיצד תחושה זו משפיעה על עוצמת הקשר בין לחץ למחיקת שביעות הרצון?
כדי לענות על השאלות הללו, אספו החוקרים נתונים מ-1239 שאלונים תקינים שמולאו על ידי מרצים בכירים בעלי ותק של מעל חמש שנים, מ-15 אוניברסיטאות במזרח, במרכז ובמערב סין. המחקר משלב כלים פסיכומטריים מבוססים למדידת לחץ אקדמי, שביעות רצון בעבודה, שחיקה תעסוקתית ותחושת קיפוח יחסי, וכן ניתוחים סטטיסטיים מתקדמים לבחינת מערכת היחסים המורכבת בין המשתנים. התוצאות עשויות לשפוך אור חדש על האתגרים הניהוליים שבפניהם ניצבות אוניברסיטאות בעידן של תחרות מחקרית גוברת.
