צלף קוצני, הצמח שהפרחים והניצנים שלו מוכרים לנו מהמטבח הים תיכוני, צומח בטבע ממש בין סלעים וקרקעות מלוחות, בלי השקיה ובלי טיפול. מתחת לקליפה הקשוחה הזאת מסתתרים חומרים שמעניינים רוקחים, מדעני מזון ומשבחי צמחים. הצמח נקצר כיום בעיקר מאוכלוסיות בר, וכל קציר כזה מעמיד בסיכון את המאגר הגנטי שממנו אפשר יהיה לפתח זנים טובים בעתיד.
במחוז פארס שבאיראן גדלות אוכלוסיות טבעיות של הצמח בגבהים שונים, בטמפרטורות שונות ובתנאי משקעים ושמש מגוונים מאוד. השאלה שעומדת במרכז העבודה היא אם האוכלוסיות האלה שונות זו מזו בצורת הפירות שלהן ובחומרים הפנוליים שהן צוברות, ואיזה חלק מההבדלים אפשר לקשור לסביבה שבה הצמחים גדלים. החוקרים אספו פירות בשלים משלוש עשרה אוכלוסיות, מדדו עשרות תכונות של פרי, ניצן, עלה וזרע, ובדקו את תכולת הפנולים, הפלבנואידים, הטנינים והפחמימות ואת יכולת הנטרול של רדיקלים חופשיים. אחר כך הם זיהו תרכובות פנוליות בודדות באמצעות כרומטוגרפיה, השוו את כל הנתונים לנתוני אקלים רב שנתיים מכל אתר, והשתמשו בכלים סטטיסטיים רב משתניים כדי לראות אילו אוכלוסיות דומות זו לזו ומה מסביר את הדמיון.
המחקר נוגע בשאלה רחבה יותר על האופן שבו סביבה מעצבת את הכימיה של צמחים, ועל האפשרות לבחור מתוך הטבע חומר גנטי לשימור, לביות ולייצור של מרכיבים טבעיים לתעשיית המזון והתרופות.
