הגוף מנהל מאות תהליכים באמצעות הורמונים, אבל לא כולם מופעלים באותה צורה. אדרנלין נשלף בתוך דקות בעקבות אות עצבי, אינסולין עוקב אחר רמות הגלוקוז, ואילו הקורטיזול והורמוני בלוטת התריס עוברים שרשרת שלמה: היפותלמוס, היפופיזה ובלוטת יעד. למה כל הורמון מנוהל במעגל אחר? ומדוע ההיפותלמוס אינו פונה ישירות לאיבר המטרה, אלא עובר דרך בלוטת ביניים קטנה?
החוקרים שואלים אם מאחורי המגוון הזה מסתתרים כללים חוזרים, בדומה למוטיבים שזוהו ברשתות של בקרת גנים. הם סרקו את הידע על עשרות מערכות הורמונליות בבני אדם, לפי ספרות רפואית וספר לימוד באנדוקרינולוגיה, וניסו למיין אותן לפי מבנה הקשרים בין התאים. לכל סוג מעגל הם בנו מודל מתמטי פשוט, שמשלב שתי סקאלות זמן: הפרשה מהירה של הורמון, ושינויים איטיים בגודל הבלוטה שנמשכים שבועות. הם בחנו את המודלים מול לחצים קצרים וארוכים, ובחנו גם מקרים כמו גידולים שפועלים בציר הקורטיזול.
התמונה שמצטיירת נוגעת בשאלות עקרוניות: איך הגוף שומר על יציבות ובה בעת מתאים את עצמו לצרכים משתנים, ואילו יתרונות מסתתרים במבנה שנראה מסורבל במבט ראשון. התשובות עשויות לשפוך אור גם על הופעתן של מחלות אנדוקריניות נפוצות.
